זוהר נ' רוני עמר "גן שירוני " ואח'

פסק דין

1.התובעת עבדה בגן שירוני בפתח תקווה (להלן: "הגן") החל מ-10.9.08 ועד ליום 4.8.11. היא הגישה תביעה כנגד שני הנתבעים בגין פיצויי פיטורים, בטענה שפוטרה מהעבודה, תשלום שכר עבודה של חודשים יוני, יולי, אוגוסט 2011, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה.

2.נתבעת מס' 2 - גב' עליזה עמר (להלן: "הנתבעת"), הגישה כתב הגנה בו היא אישרה את תקופת העבודה של התובעת, אך טענה שהיא נטשה את מקום העבודה ללא הסכמה ולכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

הנתבעת הודתה בזכאות התובעת לשכר עבודה שלא שולם לה עקב קשיים כלכליים בהם הייתה שרויה, כאשר לאחר מכן אף קיבלה הודעה מעיריית פתח תקווה עם הוראה לסגור את הגן. כן, הודתה הנתבעת בזכאות התובעת לתשלום בגין פדיון חופשה, יתרת דמי הבראה ופיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה. אולם, היא מבקשת לקזז מכל סכום אשר יגיע לתובעת פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת על עזיבתה.

3.נתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע"), שהינו בנה של הנתבעת, ביקש לדחות את התביעה כנגדו בשל העדר עילה, מאחר שלפי גירסתו לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין התובעת. הוא היה עובד שכיר בגן ולא היה מעסיקה של התובעת.

לגופה של התביעה חזר הנתבע על טיעוני הנתבעת, קרי, התובעת זכאית לתשלום בגין שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצוי על אי הפרשה לפנסיה, אך אינה זכאית לפיצויי פיטורים מאחר והיא נמנעה מליצור קשר עם מנהלי הגן, טענה ל"חופשה בצרפת" אף שנצפתה בפתח תקווה במהלך אותה "חופשה" וסירבה לשוב לעבודה.

4.ראיות שנשמעו בדיון

התובעת, הנתבע והנתבעת נחקרו בדיון על תצהיריהם.

התובעת הגישה תצהירים של עובדות נוספות, שלא הוזמנו להעיד ולכן, יש להתעלם מתצהיריהן.

5.זכויות אשר מגיעות לתובעת

אין חולק שהתובעת לא קיבלה כלל שכר בגין חודשים יוני, יולי ואוגוסט 2011, מאחר שהגן היה שרוי בקשיים כלכליים (בסופו של דבר הוא נסגר). באשר לסכומים להם זכאית התובע, יש לקבל את חישובי הנתבעים, שהם בהתאם לתלושי השכר, כאשר התובעת לא הוכיחה את זכאותה בהיקף גדול יותר.

לכן, הסכומים המגיעים לתובעת הם כדלקמן:

שכר עבודה חודש 6.2011 - 3,911 ₪

שכר עבודה חודש 7.2011 - 3,948.50 ₪

שכר עבודה חודש 8.2011 - 713.70 ₪.

פדיון חופשה - 3,606.25 ₪

דמי הבראה - 2,051.30 ₪

הפרשות לפנסיה - 4,845 ₪

6.מי היה מעסיקה של התובעת - האם קיימת עילת תביעה כנגד הנתבע

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבע, אותו היא ראתה כמעסיקה. לאחר מכן ולאור הטענה כי הגן היה בבעלות הנתבעת, שהיתה "העוסק המורשה", צורפה הנתבעת לתביעה.